ביום חמישי האחרון עצרתי הכול ונסעתי ל"ועידת ישראל לטכנולוגיית המידע". ליום אחד שמתי בצד את כובע היועצת והפכתי ל"עיתונאית חוקרת". המטרה שלי הייתה אחת: להבין איך הבינה המלאכותית מעצבת מחדש את התפקידים בשוק, ולהביא את האמת מהשטח לנשים שנמצאות עכשיו בצומת מקצועי. אחרי ארבע שעות דחוסות של שיחות עם מנהלים ובכירים בתחום, קיבלתי תמונת מצב מציפה שממשיכה להדהד אצלי. המסקנה של כולם הייתה חד-משמעית: סיעור מוחות תיאורטי בחדרי ישיבות כבר לא עובד. כדי להבין לאן העולם הולך, חייבים לגעת בשט

גדלת עם התפקיד, ראית את עצמך מזדקנת בו. האנשים היו מדהימים, ממש משפחה שנייה עבורך, והערכת באמת כל רגע שם. אבל ברגע אחד החברה נסגרה. בבת אחת נגדעו התוכניות והחלומות שלך, ויחד איתם גם תחושת הערך והייעוד המקצועי. זה קורה כי את לא מסוגלת לדמיין את עצמך במקום אחר; שום דבר לא נראה מספיק טוב. ופה את תקועה, שואלת את עצמך את השאלות הגדולות: מי אני עכשיו ללא מקום העבודה? מה אני בכלל רוצה לעשות עם הקריירה שלי? כרגע, אין לך שום כיוון. את כבר לא בת 20, המציאות התעסוקתית לא מחכה לאף אחד, ו

כבר לא באמת רואים את האנשים שבתוכם. פעם אחת נועצת שלי קראה להם כך, ומאז אימצתי את השם. הפעם אני רוצה לשתף בסיפור של ל', משפטנית מוכשרת שעבדה שנים באחד מאותם "דינוזאורים". היא עבדה קשה ונתנה מעצמ ה, אבל לא ראו אותה. לא העריכו, לא עודדו צמיחה, והבוסית הישירה רק חיזקה את התחושה הזו. כשנמצאים יותר מדי זמן במקום שמכווץ אותנו, אנחנו מתחילות להאמין לסיפור שלא שייך לנו: שאנחנו לא מספיק טובות. שלא נצליח במקום אחר. ש"עדיף להישאר איפה שאנחנו". ל' הגיעה אליי כשרצתה שינוי, אבל בלי בהירות

הצל הזה הוא אותן תחושות מכווצות שאת מכירה: ה"לא" שקיבלת אחד יותר מדי בראיונות, הדלת שנסגרה לך מול הפרצוף כשכל כך רצית להיכנס, הרגע הזה שבו הרגשת שקופה מול המנהל או הקולגות, ועוד. זו התחושה הקטנה והמעיקה שאת "לא מספיק". אין אחת שלא פגשה את הצל בחיים (גם אני). הוא מקטין, מתעתע ומאתגר את תפיסת הערך שלך. הוא מטיל צל על האור הפנימי. אחת התובנות שעלו בקליניקה היא שגם כשאת רוצה שאנשים יכירו בצל שלך, לא תמיד הם יכולים לראות אותו. כי יש להם את הצל שלהם לפגוש. חשבי על זה: כששני "צללים"

הכישורים לא צצים פתאום כשאת בוגרת. הם מתחילים בילדות, ממשיכים להתפתח ולהתרחב. הם משתנים עם השנים, אבל תמיד נשארת ליבת החוזקות שלך שהיא חלק בלתי נפרד ממך. יש מחקרים בעולם הפסיכולוגיה החיובית והתעסוקתית שמדברים על כך שככל שתשתמשי בכישורים ובחוזקות שלך,תחושת ההצלחה והאושר תגדל. ד"ר אייל זמיר, פסיכולוג מומחה, שיתף לאחרונה סרטון שמדבר על כך שמבחני המחוננים בבית הספר גורמים ל־97% מהילדים להרגיש שהם לא מספיק טובים, כי מרוב הרצון להתאים את עצמנו, לעבור מבחנים ולרצות אחרים אנחנו שוכחי

את אוהבת את מה שאת עושה, אבל משהו בבוס הישיר או בתרבות הארגונית לא מרגיש נכון, היית רוצה לפנות לאחד המנהלים או הבכירים בארגון שלך ולשתף אותו בלבטים אבל את לא רוצה לסכן את התפקיד או את מקום העבודה. יש המון סיבות לכך שאנחנו לא מרוצות במקום עבודה, גורם אחד מרכזי ונסתר מהעין הינו ערכים. מהם ערכים? ערכים הם אמות מידה שמייצגים את העולם הפנימי שמנחה אותנו לגבי מה נכון ומוסרי, בעולם התעסוקה ערכים נותנים גוון ,חותם אישי, ומקור להנאה בעשייה שלנו. לדוגמה, אם את פרפקציוניסטית, ככל

אין על התחושה שממלאת אותך כאשר נופלת עליך הזדמנות באמצע החיים ממקום לא מתוכנן, ומובילה אותך למקומות נפלאים. זה בדיוק מה שקרה לי אתמול, חוויה מרתקת של סרנדיפיטי - מושג שהכרתי בזכות אסנת מרון. (מי שלא מכירה את המושג , המושג סרנדיפיטי מתאר תגלית מקרית ומשמחת שמתרחשת כאשר אדם מחפש דבר אחר). הכל התחיל ביום רביעי רגיל כמו בכל יום רביעי בשנה האחרונה, הגעתי לאוניברסיטת תל אביב ללמוד לוגותרפיה. עבורי, זוהי זכות גדולה ללמוד ולעסוק במשמעות, דווקא בשנה כל כך מאתגרת שעברה עלינו. השבוע במ

את עושה את אותו תפקיד כבר יותר מידי זמן ומרגישה מיצוי, יש לך צביטה בלב כשאת רואה איך אחרים מתקדמים ועפים על התפקיד שלהם ואת לא. את נשארת...

כמישהי שעוזרת לנשים למצוא משמעות בחייהן המקצועיים, לא אוכל לקבל שיש נשים ללא ייעוד, זה לא מתקבל על דעתי ומנוגד לסט האמונות שלי. ייעוד מחובר לשני אלמנטים מרכזיים: חיבור לאני האותנטי וחיבור למטרה שגדולה מאיתנו. אני מאמינה בכל ליבי כי לכל אדם באשר הוא קיים ייעוד– פשוט ככה כולנו בנויים, רק צריך כלים שיעזרו לחשוף את הייעוד ואומץ ללכת עם האמת הפנימית כאשר היא מתגלה. הייעוד לא חייב להיות אחד יש אנשים שיהיו להם לאורך השנים מספר מסלולי ייעוד. עכשיו אם את שואלת את עצמך מה קורה כשאת אוה

השבוע ראיתי עם משפחתי את הסרט אליס בארץ הפלאות (טים ברטון, 2010) הסרט מתחיל כאשר אליס גיבורת הסרט שחיה במאה ה-19 מקבלת הצעת נישואין מול קהל רב של אנשים, אליס מופתעת מההצעה ולכן החליטה לברוח מקבלת החלטה, במהלך הבריחה (ותוך כדי מרדף אחר ארנב לבן עם שעון כיס) אליס נופלת לתוך מחילה עמוקה שמובילה אותה לארץ הפלאות. למרבה הפלא בארץ הפלאות כולם ציפו לה, הם ידעו שאליס תבוא, אבל רק שאלו את עצמן : "האם היא אליס הנכונה? " לאורך כל הסרט הדמויות התלבטו, והסרט אף יצר מצג שווא שמדובר באליס א

אלברט איינשטיין אמר :" אדם עם חלומות גדולים הוא בעל השפעה רבה יותר מאדם עם כל העובדות. “ אני מוצאת שלהרבה נשים קשה להעז ולחלום, קשה לחשוב...

אחד הפחדים המרכזיים בתהליך של מציאת ייעוד הינו פחד מהצלחת התהליך. מה אם אגלה שהיעוד שלי הוא בקריירה שאין בה פרנסה? מה אם אגלה שאני צריכה...

כשאת יוצרת לעצמך קריירה את גם יוצרת חיים אפשר לראות את החיבור בשפה שאת משתמשת כאשר את נמצאת בעבודה שמתאימה לך את תגידי: "העבודה היא...

את כל הזמן בריצות מחכה לסוף היום כדי שיהיה לך זמן לעצמך. וברגעי השקט הנדירים, מופיעים הבזקי רעיונות: על תפקיד חדש מעניין, על לימודים, או...

כל בוקר את קמה לעבודה, מתלבשת יפה, שמה את הילדים במסגרות, מארגנת ארוחת צהרים, מגיעה למשרד, יושבת בחדר בין ארבעה קירות, ומסתכלת סביבך. למרות שאת עושה את המירב שלך בעבודה את מרגישה בתוך תוכך שמשהו לא תקין, סוג של חוסר ביטחון שאת לא יודעת אם קשור למיומנות חסרה ,לידע, לניסיון, או אולי משהו אחר. את רואה שהקולגה שלך שהתחילה לעבוד אחריך ממש טובה והעבודה באה לה בקלות, כבר עכשיו. ההשוואה הזו יוצרת לך צביטה בלב ותהיות לגבי העתיד.. איך הכול התחיל? בואו נחזור אחורה בזמן ... מאז שאנחנו ב

אם עדיין לא מצאת את מסלול היעוד שלך ובמיוחד אם את אמא בסביבות גיל 40 אז את עשויה להרגיש שהחיים יבשים וחסרי משמעות, שאולי פיספסת משהו או טעית בכיוון. תחושה לא נעימה שאף קשה להודות בה במיוחד בחברה תחרותית כמו שלנו, חברה שבה פייסבוק ואינסטגרם רק מעצימות הצלחות, וגורמות לנו להסתכל על מה שקורה בדשא של השכן במקום להתמקד פנימה בעצמנו. אם הקורונה לימדה אותנו משהו, הוא שהחיים קצרים, אי אפשר לדעת מה יוביל המחר ולכן עדיף לא לדחות דברים שחשובים לך רק בשביל הסיכוי שתוכלי לעשות אותם במועד

חופשה הנה דבר מאד חשוב בשביל מילוי מצברים. המציאות היא שלא תמיד ניתן לארגן חופשה, אם את אמא לילדים קטנים, בו נהיה כנות לרגע, חופשה עם הילדים, היא לא ממש חופשה. בשביל למלא מצברים לא תמיד צריך לצאת לחופשה, את פשוט צריכה למצא את את "הזון" שלך ולבקר שם בשגרה. זה נקרא לפי הפסיכולוגיה החיובית:The Flow” ". איך אפשר לזהות מהו "הזון" שלך? להיות “בזון” הכוונה לכל פעילות שנעשית ללא מאמץ שמכניסה אותך למקום של הנאה, מקום בו את מתחברת באופן מלא לפעילות ויכולה לאבד את תחושת הזמן. לדוגמא- כ

לדעתי, הגיל עצמו הוא לא מה שגורם לנו להזדקן אלא הירידה בשמחת החיים היא זאת שגורמת, אנרגית החיים שבתוכינו היא מוגבלת וצריך לדעת לטפח אותה. המציאות היומיומית בה אנו נתקלות: מעבר מקום מגורים, חרדות, קשיים בעבודה, במשפחה, בדידות, מחלה כרונית, אובדן, פרידה, מוציאים אותנו מאיזון, ואז לאט לאט חוסר השקט הפנימי מוציא את אנרגית החיים שבתוכינו בסתר ובלי שנרגיש, נוצר חלל עייף ואפור. יש מספר עקרונות שכדאי לחיות על פיהם ברגעי משבר: 1. את אחראית לאושר שלך. אושר אמיתי מגיע מפנים החוצה. 2. תה

אני חושבת שלפחות פעם בחיים כל אחת מאיתנו התמודדה עם סיטואציה מורכבת שבה היו שני קולות מנוגדים. זה בדרך כלל קורה כאשר אנחנו צריכות להחליט ואין לנו מספיק מידע לשפוט. אם היה אפשר להשיג עוד מידע או לקרא את העתיד, זאת היתה דרך המלך, אך לצערי בדכ זה לא המצב. טוב שמידי פעם נחווה כאלו דילמות, ברגעים האלו, האישיות שלנו מתעצבת. איך ניתן ליישב את הדילמה הזו? יש לי מספר כלים שיכולים לעזור, את יכולה לבחור אחד, את יכולה לבחור את כולם או אף אחד מהם. הרצון שלי הוא להרחיב לך את מודעות. · כשהי

קרה לך שהתעוררת יום אחד בבוקר, בתחושה של ריקנות. הכל טוב בחיים, כל סוף אין דרמה, הילדים בגן/ בבית ספר, בעבודה את מתקתקת, אבל מצד שני משהו חסר. זוהי תחושה של שקט עם אי נוחות. תחושה חמקמקה, התחושה הזו מביאה איתה בשורה, הגיע הזמן לעשות שינוי או התחלה חדשה. אפשר להתעלם ממנה, אבל אפשר להשתמש בה כקרש קפיצה. התחושה הזו יכולה לבוא בכל שלב במסע שלך. אני חושבת כשנמצאים בצמתיים של החיים, כמו למשל ברילוקיישן הרגעים האלו מופיעים הרבה, כך אצלי לפחות. זה קורה אני מאמינה כי אנחנו לא נמצאות ב