אז השבוע פגשתי את "הצל" בקליניקה.

הצל הזה הוא אותן תחושות מכווצות שאת מכירה: ה"לא" שקיבלת אחד יותר מדי בראיונות, הדלת שנסגרה לך מול הפרצוף כשכל כך רצית להיכנס, הרגע הזה שבו הרגשת שקופה מול המנהל או הקולגות, ועוד.

זו התחושה הקטנה והמעיקה שאת "לא מספיק".

אין אחת שלא פגשה את הצל בחיים (גם אני). הוא מקטין, מתעתע ומאתגר את תפיסת הערך שלך. הוא מטיל צל על האור הפנימי.

אחת התובנות שעלו בקליניקה היא שגם כשאת רוצה שאנשים יכירו בצל שלך, לא תמיד הם יכולים לראות אותו. כי יש להם את הצל שלהם לפגוש.

חשבי על זה: כששני "צללים" נפגשים, הכול מתמזג, וקשה להבחין מה באמת שייך לך ומה הוא השתקפות של האחר.

זה לוקח אותי לציטוט של קרל גוסטב יונג, שכל כך מהדהד:

"הנאורות אינה מושגת על ידי פנטזיות של אור, אלא באמצעות ההכרה המודעת בצד הצל."

כי מה שבאמת קריטי הוא שאת תפגשי את הצל של עצמך.

השבוע ראיתי את זה ממש קורה בקליניקה: איך נועצת שלי, כשפגשה את הצל, יצאה בסוף המפגש מוארת.

כנראה שזה הפרדוקס של הצל הפגישה המודעת איתו היא דווקא זו שיש לה פוטנציאל להביא הרבה קרני אור.

הפגישה עם הצל מזקקת. היא מאפשרת לך להאיר מה באמת חשוב, ומה הוא ערך כזב (לא אותנטי) שנולד מתוך פחד או מתוך ציפיות של אחרים.

ומתוך הזיקוק הזה, אפשר לגלות אמת פנימית שנשארה בחשיכה יותר מדי זמן, ומשם להתחיל לבחור ממקום מחובר יותר לעצמך, לאיקיגאי שלך.

לסיום, אני רוצה שתשאלי את עצמך: כשאת חושבת על כאב או אכזבה שהיו לך בקריירה  האם את יכולה לתת לעצמך רגע לשהות בצל, ולבדוק איזו אמת מסתתרת שם, ומחכה שתשימי עליה אור?

#חסמיהצלחה #התפתחותאישית #פיתוחקריירה